החלטה בתיק בר"ע 21771-10-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 29.9.2013 (השופט יגאל גלם ונציגי הציבור מר שלמה יהודאי ומר מנחם לבנהרט; פ"ה 37093-09-13) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לשבץ כל מורה אחר לגיל הרך בבית הספר היסודי "ב" ע"ש עבד אל עזיז אמון, ולמתן צו עשה המחייב את המשיבה לשבץ את המבקשת במשרה מלאה כמורה לגיל הרך בבית הספר האמור.

2.    הרקע לבקשה:

2.1.                     בשנת 2008 הגישה המבקשת, מורה לגיל הרך, תביעה נגד המשיבה (עב 3498/08). ביום 23.9.2012 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים (להלן - פסק הדין המוסכם או הסכם הפשרה), בו נקבע -

" 1. לסילוק גמור, סופי ומלא של כל תביעותיה ודרישותיה של התובעת(המבקשת) בתיק זה הסכימו הצדדים, מבלי להודות בטענות מי מהצדדים כדלקמן:

2. התובעת תשובץ בשנה"ל הנוכחית, תשע"ג, במילוי מקום של עובדת הוראה שאמורה לצאת לחופשת לידה בגן בכפר נחף, וככל שזו תצא, בשעה טובה, לחופשת לידה, ובהתאם להכשרתה.

3. לאחר תום תקופת מילוי המקום בנחף, יעשה נסיון לשבץ את התובעת במילוי מקום אחר של עובדת שיצאה לחופשת לידה באחד מהישובים בהם ביקשה שיבוץ.

4. מובהר ומוסכם כי עבודה במילוי מקום כפופה ליציאתה של עובדת הוראה לחופשת לידה ובהתאם לצורך.

5. לניקוד של התובעת יתווספו 4 נקודות.

6. בשנה"ל תשע"ד תשובץ התובעת במשרה בהתאם להכשרתה בהיקף של לפחות 10 ש"ש. בשנה"ל שלאחר מכן - בהתאם לניקוד... ".

2.2.                     נציין, כי בעקבות הסכם הפשרה שובצה המבקשת בשנת הלימודים תשע"ג במשרות שונות, ובהקשר לכך התקיימו הליכים שונים בבתי הדין (פ"ה   8119-09-13; פ"ה 21068-01-13; בר"ע 44106-01-13). לענייננו, נפסק בבר"ע   44106-01-13 כי כוונת הצדדים בהסכם הפשרה הייתה לפעול בנוגע לשיבוץ המבקשת שלא במסגרת שיטת הניקוד אלא בחריגה ממנה, וזאת עד לתום שנת הלימודים תשע"ד, וכי בשנות הלימודים תשע"ג-תשע"ד חלים כללי שיבוץ אחרים, הגוברים על שיטת הניקוד.

2.3.                     כפי העולה מהחלטת בית הדין האזורי, בשנת הלימודים תשע"ד (היא שנת הלימודים הנוכחית) שובצה המבקשת עוד בתחילתה של השנה למשרה בהיקף של 13 שעות שבועיות בבית הספר היסודי בדיר אל אסד. לטענת המדינה, שיבוץ זה נעשה לאור הסכם הפשרה, ולמרות שעובדות אחרות הן בעלות ניקוד גבוה משל המבקשת.

2.4.                     ביום 18.9.2013 הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לשבץ כל מורה לגיל הרך בבית הספר היסודי "ב" ע"ש עבד אל עזיז אמון, ולמתן צו עשה המחייב את המשיבה לשבץ את המבקשת במשרה המלאה הפנויה כמורה לגיל הרך בבית הספר האמור בהיקף של 30 שעות. כמו כן, הגישה המבקשת תביעה במסגרתה התבקש סעד זהה, וכן תשלום עבור אובדן שכר עבודה עבור חודש.

בבקשתה טענה המבקשת, כי היא שובצה בבית ספר יסודי ע"ש עבד אל עזיז אמון בדיר אל אסד; שלושה ימים לאחר פתיחת שנת הלימודים נפתחה כיתה א' חדשה, ושם מלמדת מורה אשר אין לה תעודת הוראה לגיל הרך; בסעיף 6 להסכם הפשרה נקבע כי המבקשת תשובץ במשרה בהתאם להכשרתה בהיקף של לפחות 10 ש"ש. בהסכם נכתב רק מינימום שעות ולא תקרת שעות, מאחר שהצדדים לא ידעו באותה עת אם תתפנה משרה לגיל הרך. המבקשת חתמה על ההסכם מתוך הבנה כי אם יהיו יותר מ-10 ש"ש לגיל הרך, למבקשת זכות קדימה לקבל אותם עד המשרה המלאה; לפי בר"ע 44106-01-13, פסק הדין המוסכם גובר על הנוהל ועל שיטת הניקוד. לפיכך, משנפתחה כיתה א' חדשה, למבקשת זכות קדימה להשלמת המשרה שלה.

2.5.                     בתגובה לבקשה, טענה המשיבה בעיקרו של דבר כי המבקשת הגישה את הבקשה בשיהוי, שכן עולה מהבקשה כי היא ידעה ששובצה ל-13 שעות שבועיות בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, וכן בתחילת שנת הלימודים ידעה כי נפתחה כיתה נוספת, אך הגישה את בקשתה רק ביום 18.9.2013; שיבוצה של המבקשת לא נעשה על פי שיטת הניקוד, אלא על פי פסק הדין המוסכם, אשר קבע כי היא תשובץ לשנת הלימודים הנוכחית למשרה בהיקף של לפחות 10 ש"ש; המבקשת לא הראתה כל מקור לזכות להיות משובצת בשעות מעבר לאותן 10 ש"ש.

3.    בהחלטה מיום 29.9.2013 קבע בית הדין האזורי כי דין הבקשה להידחות מהטעמים המפורטים להלן:

3.1.                     שיהוי בהגשת הבקשה - גם לדברי המבקשת היא ידעה על שיבוצה בהיקף משרה של 13 שעות שבועיות בלבד עוד בתחילת שנת הלימודים, וכן על כך שנפתחת כיתה א' נוספת מספר ימים לאחר מכן בתחילת חודש ספטמבר. לא ברור מדוע בחרה המבקשת להגיש בקשתה בחלוף כמעט חודש ימים ממועד פתיחת שנת הלימודים, ולאחר ששובצה מורה אחרת באותה כיתה.

3.2.                     מעיון בהסכם הפשרה עולה לכאורה, כי בכל הקשור לשנת הלימודים תשע"ד, בשונה מהמוסכם לגבי שנת הלימודים תשע"ג, סיכמו הצדדים שהמבקשת תשובץ לכל הפחות בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות. על כן, בשלב לכאורי זה, יש לדחות את טענת המבקשת שאין לבחון את שיבוצה לשעות נוספות מעבר לאלה ששובצה בהן (13 ש"ש) בהתאם לשיטת הניקוד. נראה לכאורה, שהצדדים קבעו את היקף השעות אותו מתחייבת המשיבה להעניק למבקשת בשנת הלימודים תשע"ד וזאת ללא כל קשר לשיטת הניקוד, תוך שאפשר לשבץ את המבקשת להיקף משרה גדול יותר, אך השיבוץ לשעות שמעבר לשעות המוסכמות, צריך להיעשות בהתאם לשיטת הניקוד. בשלב לכאורי זה, בכל הנוגע לשיבוץ המבקשת לשעות מעבר ל-10 שעות שבועיות, יש לבחון את  עניינה בהתאם לשיטת הניקוד ובהשוואה ליתר המועמדים.

3.3.                     לאור כל האמור, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה. ראשית, חלף חודש מאז החלה שנת הלימודים, ומדובר בהוראה של כיתות א' - ב' כאשר לזהות המורה המלמדת ולקשר שלה עם התלמידים חשיבות רבה, והחלפת מורה בעיצומה של שנת הלימודים תגרור פגיעה אפשרית בכלל התלמידים הלומדים באותה כיתה. שנית, במידה ובסופו של יום יוכח כי הצדק עם המבקשת, אזי ניתן יהיה לפסוק לה פיצוי כספי בגין הנזק שייגרם לה בשנת הלימודים הנוכחית.